מפטירה להלוויה

לפני הפטירה

כאשר אדם נוטה למות ונמצא בשעתו האחרונה, יש לעמוד סביב מיטתו ולומר עמו את ה”וידוי” הנאמר ביום הכיפורים. בשלב זה אין לגעת בו או להזיז בו איבר הוא דומה לנר המצוי בשלב של דעיכה וכל נגיעה בו מאיצה את הדעיכה. כאשר חשים כי הגיעה שעת יציאת הנשמה יש לקרוא קריאת “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד!” שלוש פעמים את הפסוק “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”; שבע פעמים “ה’ הוא האלוקים!” ופעם אחת “ה’ מלך, ה’ מלך, ה’ ימלוך לעולם ועד”. לאחר יציאת הנשמה ובתנאי שגורם מוסמך קבע את המוות, פותחים את חלונות הבית (בבית חולים את החדר בו נפטר האדם) ושופכים את כל המים שהיו בכלים בבית (או באותו חדר). נפטר בבית – הפעולות הבאות יש לבצע במידת האפשר כעשרים דקות לאחר קביעת המוות.

בעת זיהוי הנפטר מנהג ירושלים שהבן הבכור שם עפר על עיניו של אביו ואומר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", "וסר עוונך וחטאתך תכופר" מנהג ירושלים לעשות הקפות סביב הנפטר סמוך לקבורה ומנהג זה ע"פ הקבלה
מנהג ירושלים

ביום חול

מורידים את גופת הנפטר לרצפה ומניחים אותו כשרגליו צמודות לכיוון פתח החדר, מצמידים ידיו לצידי הגוף, פותחים את כפות ידיו ומיישרים את האצבעות, עוצמים את עיניו ומכסים את גופו בסדין. אם הנפטר גבר יש להשתדל לכסות את גופו בטליתו לאחר שקושרים את חוטי הציצית. בשעה שמורדים את הנפטר לקרקע יש לבקש ממנו מחילה בשמו המלא (אנחנו מבקשים ממך פלוני בן פלוני מחילה, כל מה שעשינו הינו לכבודך). מדליקים למראשותיו נרות (מס’ הנרות תלוי במנהג – אולם אם הנרות יגרמו להעלאת טמפרטורת החדר אין להדליק נרות), אין להשאיר את הנפטר ללא שומר, דהיינו, לפחות אדם אחד חייב להיות ליד הנפטר מרגע הפטירה ועד שעת הלוויה. ויאמר פרקי תהילים לעילוי נשמת הנפטר.

בשבת וחג

מת בשבת הוא מוקצה ולכן טלטול המת אפשרי רק לאחר שהנחו עליו כלי של היתר כגון: סידור, פרוסת לחם וכד’. לאחר ביצוע האמור לעיל, מורידים את גופת הנפטר לרצפה ומניחים אותו כשרגליו צמודות לכיוון פתח החדר, מצמידים ידיו לצידי הגוף, פותחים את כפות ידיו ומיישרים את האצבעות, עוצמים את עיניו ומכסים את גופו בסדין. בשעה שמורדים את הנפטר לקרקע יש לבקש ממנו מחילה בשמו המלא (אנחנו מבקשים ממך פלוני בן פלוני מחילה, כל מה שעשינו הינו לכבודך). במידת הצורך מותר להניח קרח על הנפטר כדי להצילו מביזיון של ריח רע. כמו כן מותר לומר לגוי להפעיל מזגן לצורך זה. הנחת כלי של היתר אינה מתירה להעביר את הנפטר לבית אחר ולכן במידת הצורך (יש להתיעץ ברב מוסמך!) יש לעשות את ההעברה ע”י גוי.

בשעת הפטירה

מדליקים נר נשמה בבית בו האבלים יושבים “שבעה”, הדלקת הנר מתבצעת מיד לאחר הפטירה.
יש להביא בחשבון כי בבית הקברות בזמן הקבורה, קורעים קרע בחזית הבגד העליון, אותו לובש האבל. בגד זה נוהגים לא להסיר עד תום ימי ה”שבעה”.
ממועד הפטירה ועד להלוויה חלים על האבלים דיני אנינות- האבל פטור ממצוות עשה עד לקבורה.
מיד עם הפטירה יש לפנות לחברה קדישא ובעזרתה מטפלים בכל סידורי הקבורה והלוויה

בין הפטירה לקבורה

אנינות

פרק הזמן משעת הפטירה ועד לקבורה מכונה “אנינות” וכל אחד משבעת קרובי הנפטר החייבים לשבת שבעה, נקרא “אונן”. ברם, אם הקרוב נמצא בעיר אחרת או בארץ רחוקה ואין בכוונתו להגיע ללוויה בהגיע אליו השמועה על מות קרובו חלים עליו מיד דיני אבלות בלבד. ישנן קהילות שבהן אין להלין את המת כלל (לדוגמא בעיר ירושלים) אלא מביאים אותו לקבורה באותו יום ואפילו בשעות לילה מאוחרות. רק במקרים מיוחדים כמו כבוד הנפטר כדי להמתין לבני משפחה שיגיעו מרחוק ללויה רשאים לדחות את מועד הלוויה ביום נוסף.

אנינות בימות החול

בתקופת האנינות האדם אסור בקיום מצוות עשה כולל הנחת תפילין, תפילה ק”ש וברכות וכדו’ כדי שיוכל להתפנות לסידורי הלוויה (כדוגמא: האונן נוטל ידיים ואינו מברך על הנטילה, כמו כן אוכל ואינו מברך על המזון לא בתחילתו ולא בסופו.) אינו מברך ברכת “אשר יצר” אחרי עשיית צרכיו, וכן אינו עונה “אמן” בשמיעת ברכה או קדיש. כשמגיע לבית הקברות אינו מברך ברכת “אשר יצר אתכם בדין”. האונן אומר קדיש בעת הלוויה. בזמן זה חל איסור לאכול בשר ולשתות יין. כמו כן אסור האונן ברחיצה, תספורת ושאלת שלום. וכן אסור לאונן לצאת מביתו אלא רק לצורכי הטיפול בנפטר. כיוון שלאחר הקבורה יחול על שבעת הקרובים איסור עשיית מלאכה,אם אחד מן הקרובים הוא בעל עסק ויגרם לו הפסד עקב סגירת החנות לשבעת הימים, יש אפשרות הלכתית להפעלת העסק, ע”י מכירת העסק לזמן קצר, יש לעשות זאת בהתייעצות עם רב לפני הקבורה.

אנינות בשבת וחג

אנינות מקיימת רק בימות החול ולכן אדם שנפטר מתו סמוך לכניסת השבת או החג והלוויתו מתקיימת לאחר השבת או החג, יחולו עליו דיני אנינות עד כניסת השבת או החג ומתפלל מנחה של ערב שבת או החג ובמוצאי השבת או החג חוזרים לחול עליו דיני אנינות עד שעת הקבורה ולכן לא יתפלל ערבית של מוצ”ש או החג וכן לא יבדיל, ברם, יאמר “ברוך המבדיל בן קודש לחול”. ולאחר הקבורה חייב להבדיל את השבת עד יום שלישי אולם הבדלת יום טוב נוהגת רק ביום שלמחרת יום טוב. במהלך השבת או החג אסור הוא ביחסי אישות ובתלמוד תורה, ברם מותר לו לקרוא שתים מקרא ואחד תרגום וללמוד דיני אבלות ודברים שאינם משמחים את הלב, רשאי לשיר זמירות שבת ומותר באכילת בשר ושתיית יין.

דין תפילות השבת לאונן.

דין ישיבה בבית הכנסת – לא יישב במקומו הקבוע.
דין אמירת קדיש בשבת של אנינות – הדבר תלוי במנהג ונהגו רוב עם ישראל שהאונן יאמר קדיש בשבת.
ברכת כהנים – אם האונן הוא כהן לא יעלה לברכת כהנים ויצא מבית הכנסת קודם ברכת “רצה”.
דיני ש”ץ ועלייה לתורה – אינו עולה לתורה ואינו משמש כשליח ציבור.

אנינות במועדי השנה

בחול המועד יחולו דיני אנינות.
ביום כיפור חלים דיני אנינות ואסור בבשר ויין, אבל מותר לו לטבול במקווה לכבוד החג.
אונן בערב סוכות רשאי לבנות סוכה.
אונן אסור באמירת תיקון ליל הושענא רבא.
בהושענא רבה נוהגים דיני אנינות כביום חול.
אונן בשמחת תורה יכול להקיף את התיבה בלי לרקוד.
בשמחת תורה מותר לו לקרוא פרשת וזאת הברכה – שתים מקרא ואחד תרגום.
יש מתירים לאונן לעלות לתורה בשמחת תורה.
בחג החנוכה לכתחילה יבקש מאחד מבני הבית שידליק ואם אין לו מי שידליק ידליק בעצמו בלי ברכה.
בחג החנוכה ביום הראשון שלאחר האנינות יברך שהחיינו.
אם הקבורה לאחר פורים אין עליו דיני אנינות כלל.
אם הקבורה תהיה בליל פורים ישמע את המגילה מאחר ואם יש פנאי לאחר הקבורה יקרא את המגילה פעם נוספת ללא ברכה.
בליל פורים אסור בבשר ויין עד לקבורה.
אם הקבורה ביום – בליל פורים חייב בכל המצוות (קריאת שמע, תפילה וקריאת מגילה), וביום פורים ישמע את המגילה מאחר ואם יש פנאי לאחר הקבורה יקרא את המגילה פעם נוספת ללא ברכה.
ביום פורים מותר בבשר ויין גם בשעה שהוא באנינות.
בשושן פורים בערים שאינן מוקפות חומה וכן בי”ד באדר בערים שמוקפות חומה (ירושלים וכד’) האנינות נוהגת כרגיל.
בדיקת חמץ – ימנה שליח שיבדוק עבורו ואם אין לו שליח יבדוק בלי ברכה.
ביטול חמץ – האונן יבטל חמצו בערב ובוקר ויאמר “כל חמירא”.
אונן בכור בערה פסח – אסור לו להשתתף בסעודת סיום מסכת וחייב לצום.
הסבה בליל הסדר – אונן אינו מסב.
בספירת העומר לכתחילה יספור בלי ברכה לאחר הקבורה ואם קיים חשש שיפסיד את הספירה יספור לפני הקבורה ללא ברכה, בשאר הימים שלאחר האנינות ימשיך לספור בברכה.
האבל מותר לומר תיקון ליל שבועת
האונן בתשעה באב פטור מתפילה ואינו אומר מגילת איכה וקינות.

ערוב תבשילין

אונן בערב יום טוב הסמוך לשבת אם הקבורה תהיה לאחר השבת יניח ערוב תבשילין סמוך לכניסת יום טוב ויברך, ואם הקבורה בערב החג יניח לאחר הקבורה.

דין קידוש לבנה

אם ימתין עד לאחר הקבורה יעבור זמן קידוש לבנה מותר לאונן לקדש את הלבנה.

אונן

איסור הנחת תפילין ביום הראשון של האבלות

ביום הפטירה אסור לאבל להניח תפילין אף לאחר הקבורה שכבר אינו אונן, ומניח רק ביום השני לאבלות אחר הנץ החמה. אם נפטר קרובו ביום אחד ונקבר ביום אחר - לא יניח תפילין לא ביום הפטירה ולא ביום הקבורה (אף לאחר הקבורה), ולמנהג ירושלים במקרה זה מניחים תפילין ביום הקבורה בצנעה ללא ברכה.
מנהג ירושלים

אונן שהוא אבי הבן

ישתדל למול אחר הקבורה, ואם אי אפשר ימולו את התינוק ומשהו אחר יברך את הברכה.
מותר לאונן שהוא אבי הבן לצאת מהבית לצורך המילה.

אונן שהוא סנדק

לכתחילה אין לכבד אונן בסנדקאות, ברם, אם כבדוהו לפני שנעשה אונן יש להשתדל לגמור את כל הסידורים עם החברה קדישא יפני הברית ואז רשאי להיות הסנדק

אונן שהוא מוהל

ישתדל למול אחר הקבורה, ואם אי אפשר ימול את התינוק ומשהו אחר יברך את הברכה.
מותר למוהל שהוא אונן לצאת מהבית לצורך המילה.

פדיון הבן

אבי בן בכור שהוא אונן לא יפדה את בנו אלא ידחו את הפדיון עד לאחר הקבורה.
לכתחילה אין פודים את הבכור אצל כהן שהוא אונן ואם אין כהן אחר מותר.

ברכת ברק ורעם

(אונן פטור מברכת ברק ורעם (מנחת שלמה

קריאת שמע על המיטה וברכת המפיל

(אונן חייב בקריאת שמע על המיטה ובברכת המפיל (מנחת שלמה
נתינת צדקה -אונן יכול לתרום לצדקה בתנאי שיאמר שזה לעילוי נשמת המת (מנחת שלמה)

טומאת כהנים

אסור לכהן להיטמא למת, דהיינו להתקרב בתוך ד’ אמות (שהם כ- 2 מטרים) של מקום המת, או להיכנס בבית שנמצא שם מת. אם הנפטר הוא אחד משבעה קרובים, מותר ומצווה על הכהן להיטמא. שבעת הקרובים הם: אביו, אמו, בנו ובתו, אחיו, אחותו (לא נשואה ואחותו מאב ולא אחות מאם) ואשתו. הכהן מיטמא רק כשהמת שלם, אבל אם חסר ממנו משהו אסור להיטמאות. גם אם מה שחסר מונח בצידו או תפרו וחברו עם הגוף, ולכן אם בוצע במת ניתוח אחרי המוות אין לקרוביו הכהנים להיטמא לו. מותר לו ללוות המת שהוא קרובו עד הקבר אם לא נמצאים קברים בדרך בתוך ד’ אמות.

מנהג ירושלים שאפילו האבל כהן עולה הוא לדוכן לברך ברכת כהנים.
מנהג ירושלים

טהרה ורחיצה

רחיצת המת וטהרתו מסורים בידי אנשי החברה קדישא אשר פועלים לפי דיני ומסורת ישראל מדור דור, תוך שמירה מרבית על כבוד המת, אנשים יתעסקו בטהרת אנשים ונשים יתעסקו בטהרת נשים (יו”ד שנ”ב ג’).

אמירת הפסוקים הנוגעים לטקס הטהרה מונעת מן המתעסקים לדבר דברי חולין, כאשר המת מוטל לפניהם.
בזמן רחצת ראשו ושערותיו של הנפטר, המתעסקים מכסים את שאר הגוף כדי לשמור על כבודו. לבסוף מסרקים את שערו של המת, מנקים ומקצצים את ציפורניו ורוחצים אותו.

מנהג ירושלים באשר לנפטרים גברים הוא לסיים טקס זה בטבילת הגוף במקווה טהרה, ולא ברחצה נוספת. לאחר הרחצה, מלבישים את הנפטר בבגדים מיוחדים הנקראים “תכריכים”, העשויים מבד לבן פשוט, והם כוללים מכנסיים, חולצה, כתונת, כובע ועוד. מעל לבגדים, נעטף הגוף בבד לבן גדול הקרוי “סובב”. נפטר גבר נעטף בדרך כלל לשעת הלוויה גם בטלית, וזו יכולה להיות טליתו האישית. הטלית מוסרת מן הגופה בזמן הקבורה ונשארת בידי המשפחה.
מנהג ירושלים

הלוויה וקבורה

הלוויה

יוצאת בדרך כלל מבית הלוויות המקומי הנמצא בשערי בית העלמין, או מבית הנפטר. טרם צאת הלויה מתבקש אחד או יותר מהקרובים לזהות את הנפטר. לאחר הזיהוי אומר איש החברה קדישא או חזן פרקי תהילים ופסוקים מתאימים. לאחר מכן נגש החזן וקורעים קריעה על הנפטר. הקריעה הינה סמל לאבלות – חיתוך דש הבגד במספריים על-ידי איש החברה קדישא. בעת החיתוך אומר האבל את הברכה “ברוך אתה ה’, אלוהינו מלך העולם, דיין האמת”.

אצל אבלים על אב או אם נוהגים לקרוע בצד שמאל של הבגד (צד הלב) על קרובים אחרים בצד ימין.

מצווה ללוות את המת והוא בכלל מצוות “ואהבת לרעך כמוך” ומהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. יש לעשות הכל כדי להביא את המת לקבורה באותו יום. כשמלווים את המת נהוג לומר פרקי תהילים, ובייחוד מזמור צ”א “יושב בסתר עליון” ובהלווית אשה אומרים גם פרק ל”א במשלי “אשת חיל”, בקרב עדות המזרח נוהגים לומר גם “אנא בכוח כו‘”, “ומי א-ל כמוך”.

נוהגים בשעת הלוויה לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטר ולומר: הנני נותן צדקה הזאת לתועלת הנפש שיצילה הקב”ה מכל פורענויות ותזכה לעלות למעלת הצדיקים.

יש נוהגים כשעוברים עם הנפטר על יד בית כנסת נעמדים עם המיטה, ואומרים המשנה “עקביא בן מהללאל אומר” (פ”ג דאבות) וב’ פסוקים מצידוק הדין “הצור תמים וגו‘”, גדול העצה ורב העלילה וגו‘” אחר כך אומרים הבנים או קרובים אחרים קדיש.

אחרי הקבורה וסתימת הגולל אומרים “צידוק הדין”, בימים שאין אומרים בהם תחנון או כשהקבורה בלילה אין אומרים, ולאחריו אומרים “קדיש הגדול”.

אחרי אמירת הקדיש וא-ל מלא רחמים, אנשים המלווים נעמדים בשתי שורות, והאבל חולץ מנעליו ועובר בין השורות, והעומדים בשורות מנחמים אותו ואומרים: “המקום ינחם אותך (לרבים אומרים אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים”, גם בלוויה בחול המועד עושים שורה רק האבל אינו חולץ מנעליו.

כאשר יוצאים מבית העלמין רוחצים ידיהם ואין מנגבין. נוהגים שאין נוטלים הכלי לנטילה מיד מי שגמר לרחוץ, רק מי שגמר שם הכלי מהופך והשני לוקחו. נוהגים ללוות את האבלים מבית הקברות עד ביתם.

מנהג ירושלים הוא שללוויית האבא לא הולכים, לא הבנים ולא הבנות, וגם לא הנכדים והנכדות וכו’, וכך יש לנהוג בכל ארץ ישראל. לאחר ההתכנסות בבית הקברות חוזרים הצאצאים לבית הנפטר על מנת להתחיל את השבעה. אם הלוויה יוצאת מהבית, הצאצאים נשארים בבית. כשהמלווים חוזרים מהקבורה, או כשנודע לבנים שנגמרה הקבורה עליהם להוריד נעלי עור ולהתחיל דיני אבלות. מנהג זה נתקן ע"פ הסוד ויסודו בהררי קודש, ויש לדעת שאם הצאצאים הולכים ללוויה הדבר מזיק לאביהם. אדם הרוצה לשמור על הדין - לא ילך, גם אם חלק מהבנים הולכים. וכן לא טוב שהצאצאים יקדימו וילכו לבית הקברות לפני המיטה. במקרה שאין לבן שום ברירה והוא חייב ללכת ללוויה, לפחות לא ילך אחר המיטה אלא יקדים וילך לבית הקברות לפני המיטה. ז מנהג עיר הקודש ירושלים ת"ו, שאין הבנים והנכדים הולכים אחר מיטת אביהם הנפטר למנוחת עולמים, שיש צער גדול לנפטר כשבניו מלוים אותו, ואין לשנות ממנהג ירושלים. וגם הבנות והנכדות לא תלכנה אחר מיתת אביהן. [ובלאו הכי לפי דעת הזוהר הקדוש אין לנשים להכנס לבית הקברות, ובכל אופן צריך להקפיד מאוד שלא תהיה תערובת נשים וגברים בלויה]. והבנים יגיעו למקום טרם צאת המטה, וישארו שם בעת ההספדים ואמירת הקדיש, ואחר שהמטה נעלמה מן העין, מותר להם לעזוב את המקום. אולם ביתר ערי הארץ אין מקפידים כל כך בזה, וכן נוהגים בחוצה לארץ, שכל האבלים משתתפים בהלויה, ועל כן אין למחות בחזקה באלה שעלו מחוץ לארץ ומנהגם ללוות את האב הנפטר, ורוצים להחזיק במנהגם גם בירושלים. אבל אם יש בהם בני תורה ומוקירי רבנן, ראוי לתלמידי חכמים לדבר עמהם באמירה נעימה שלא לשנות מן המנהג שנעשה לטובת הנפטר, ואם לא יאבו שמוע הנח להם, והמוחה בידם בחזקה גורם לריב ומדנים. ובשאר ערי הארץ טוב לומר להם שינהגו בזה כמנהג ירושלים, שהבנים לא יצאו אחר מיטת אביהם כלל. וכל זה על האב, אבל נוהגים ללכת אחר מטת האם, אף לכתחילה, וכל שכן שהולכים אחר מטת שאר הקרובים, מלבד אחר האבא, והסבא. [ילקו"י אבלות מהדורת תשמ"ט עמוד עז, ובמהדורת תשס"ד סי‘ י‘ עמו‘ רמ]
מנהג ירושלים

הוצאת הנפטר בכליבה (2 מוטות עץ המחוברות בברזלים)

מנהג ירושלים אין נושאים את המת אלא על שני מוטות המיוחדים לכל המתים. וכן נהגו בכליבות של ברזל למיטה לכפרה, או במקום חיבוט הקבר, ובכליבות הברזל האלו ע"י דחיקת גוף האדם בהם אז מועילים לו לכפרה (קונטרס היחיאלי בית עולמים פרק ז)
מנהג ירושלים

שאלות ותשובות

בשעת פטירה מה נוסח ברכת הקריעה ובאיזה הקשר מברכים אותה? בעת הקריעה מברכים “ברוך דיין האמת”, ואפילו הוא אונן, כי זוהי ברכה על שמועה רעה,

קרא עוד »
בשעתכם הקשה, אתם לא לבד
שירותי חברה קדישא
הגדל פונט
ניגודיות