שאלות ותשובות

בשעת פטירה

בעת הקריעה מברכים "ברוך דיין האמת", ואפילו הוא אונן, כי זוהי ברכה על שמועה רעה, והיא הודאה בצידוק הדין של הקב"ה, והאונן פטור מן המצוות, אבל חייב דווקא בעת הקשה הזאת לצדק עליו את הדין. לכן גם אין מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הקריעה, כי האונן פטור מן המצוות. זאת ועוד, כל ברכת שבח והודאה, שאין בה אשר קדשנו וציונו, אונן מברך, שהרי הלכה היא שאם אמרו לאדם שאביו נפטר, והוא יורשו, מברך דיין האמת על השמועה הרעה, ומברך שהחיינו על עניין הירושה, אם היה יורש יחיד, או הטוב והמטיב, אם יש יורשים אחרים עמו.
מנהג ירושלים מברכים לאחר הקבורה

אסור לכהן להיטמא למת, דהיינו להתקרב בתוך ד‘ אמות של מקום המת, או להיכנס בבית שנמצא שם מת. אם הנפטר הוא אחד משבעה קרובים, מותר ומצווה על הכהן להיטמא. שבעת הקרובים הם: אביו, אמו, בנו ובתו, אחיו, אחותו ואשתו. הכהן מיטמא רק כשהמת שלם, אבל אם חסר ממנו משהו אסור להיטמאות. גם אם מה שחסר מונח בצידו או תפרו וחברו עם הגוף, ולכן אם בוצע במת ניתוח אחרי המוות אין לקרוביו הכהנים להיטמא לו. מותר לו ללוות המת שהוא קרובו עד הקבר אם לא נמצאים קברים בדרך בתוך ד‘ אמות.

נוהגים כי החולצה הקרועה לא מוחלפת ונשארת על גוף האבלים במשך כל ימי השבעה. אם הקרע גדול מדי, ניתן להקטינו בסיכת בטחון, אולם אין לתופרו אלא לאחר שבעת ימי האבלות, ועליו להיראות לעין כסמל על האבלות. בתום האבל, יש הנוהגים לתפור את החולצה הקרועה ולהחזירה לשימוש (באבלות על הורים, לא נהוג לתקן את הקרע) ויש הנוהגים להשליכה.

אונן שנמצא בעיר אחרת ממקום הלוויה והקבורה, יש להתייעץ עם רב אם נוהג אצלו דיני אנינות ומתי יש להתחיל האבלות.

דין גוסס

כאשר אדם גוסס, יש לעמוד סביב מיטתו ולומר עמו את ה"ויידוי" הנאמר ביום הכיפורים. בשלב זה אין לגעת בו או להזיז בו איבר הוא דומה לנר המצוי בשלב של דעיכה וכל נגיעה בו מאיצה את הדעיכה. לאחר אמירת הוידוי נאמרים פרקי תהילים: פרק קכ"א – אשא עיני אל ההרים; פרק ק"ל – ממעמקים קראתיך ה‘"; ופרק צ"א – ישב בסתר עליון. כאשר חשים כי הגיעה שעת יציאת הנשמה יש לקרוא קריאת "שמע ישראל ה‘ אלקינו ה‘ אחד!" שלוש פעמים את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; שבע פעמים "ה‘ הוא האלוקים!" ופעם אחת "ה‘ מלך, ה‘ מלך, ה‘ ימלוך לעולם ועד"

"
לאחר יציאת הנשמה פותחים את חלונות הבית (בבית חולים את החדר בו נפטר האדם) ושופכים את כל המים שהיו בכלים בבית (או באותו חדר). בבית מורידים את גופת הנפטר לרצפה מניחים אותו כשרגליו צמודות וידיו צמודות אל החזה, עוצמים את עיניו ומכסים את פניו בסדין. מדליקים למראשותיו נרות ויושבים סביבו תוך אמירת פרקי תהילים. "

דין קריעה

בעת הקריעה מברכים "ברוך דיין האמת", ואפילו הוא אונן, כי זוהי ברכה על שמועה רעה, והיא הודאה בצידוק הדין של הקב"ה, והאונן פטור מן המצוות, אבל חייב דווקא בעת הקשה הזאת לצדק עליו את הדין. לכן גם אין מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הקריעה, כי האונן פטור מן המצוות. זאת ועוד, כל ברכת שבח והודאה, שאין בה אשר קדשנו וציונו, אונן מברך, שהרי הלכה היא שאם אמרו לאדם שאביו נפטר, והוא יורשו, מברך דיין האמת על השמועה הרעה, ומברך שהחיינו על עניין הירושה, אם היה יורש יחיד, או הטוב והמטיב, אם יש יורשים אחרים עמו.

ימי השבעה

"האבלים מוקפים בימי ה""שבעה"" בחום, אהבה, תשומת-לב. הם מוצאים פורקן לתוגת האבל בחלקם אותה עם המבקרים. אלה צריכים לדבר על הנפטר, להעריך את דמותו, אך גם לעודד את האבלים לשוב אל עצמם ולהדגיש את מחוייבותם להמשיך בחיים כמקודם."

"
קיים מנהג, שאינו חובה על-פי צד ההלכה, שהמשפחה הקרובה פוקדת את קבר יקירה ביום השביעי. סמוך לקבר אומרים שבעה פרקי-תהלים: ל""ג, ט""ז, י""ז, ע""ב, צ""א, ק""ד, ק""ל, ואחר-כך אומרים את הפסוקים המרכיבים את שמו של הנפטר, מתוך מזמור קי""ט, המסודר על-פי אותיות האלף-בית."

נהוג שגם בני משפחתו של האבל לא משתתפים באירועים ושמחות במהלך ימי השבעה.

מנהגים בשבעה

מבית-הקברות נוסעים האבלים לבית הנפטר, שם מתחילים בספירת ימי ה"שבעה". מרגע זה, מתחילים לנהוג על פי דיני האבלות, הנהוגים בימי ה"שבעה".

בבית בו יושבים "שבעה" מכסים את המראות, התמונות בהן מתנוססים דיוקנאות, וכן את מסך הטלוויזיה, שממסכו משתקפות דמויות העומדים מולו. הטעם לכך הוא, שהאדם נברא בצלם אלוהים, ובחטאו – כבר בחטא אדם הראשון, נגזר עליו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". בחטאי האדם התהפכה דמות דיוקנו של הבורא שבצלמו נברא אנוש. כדי לא להביא רעיון זה לידי מוחשיות בבית האבל דווקא, נוהגים לכסות את המראות והמסכים מהם משתקפות דמויות. טעם אחר הוא, שהאבלים, אם הם מביטים במראה, יראו כמי שרוצים להתקשט, ובוודאי שאין זה לרוח הימים.

סעודת ההבראה כוללת: כעכים, עדשים וביצים קשות – כלום מאכלים בעלי צורה עגולה המסמלת את המיתה והחיים, שהם גלגל החוזר בעולם, מעין קרוסלה מתנדנדת, שפעם עולה ופעם יורדת. הפועל היוצא מתבקש מאליו: הצער והיגון הנוכחיים יחלפו, ויבואו תחתם ימי שמחה ואושר.

דיני אבלות

אבל אינו נוהג לשלוח אגרות רעים, ועל כן אין הוא שולח ברכות לשנה החדשה, למעט מצבים בהם הוא צריך לרצות את חבירו, ואז דוחה חובת השלום והכפרה את מנהגי האבלות.

אין בעיה הלכתית במכירת בית בשנת אבל, אלא שיש עדות בהן נוהגים להמנע מכך. אולם גם למנהג זה אם ישנה הזדמנות למכור ולקנות בזול מקילים בזה. אך מי שלא נוהג מנהג זה רשאי למכור את הבית גם בלי שיש הזדמנות עסקית מיוחדת

רצוי שלא. אם המתנות הן משמחות באופן מיוחד.

שאלות הלכתיות

בשומע תפילה מכניסים את כל מה שרוצים לומר לקב"ה. אם עילוי נשמתם מהווה לגביך חווייה קיומית בוודאי שאתה יכול לאומרה. ברם, אם זה לא חוויה שאופפת אותך, אלא את מרגישה חובה וכדו‘ – אין לעשות זאת, כיוון שלא לצורך זו נתקנה ברכת שומע תפילה, ויש זמנים אחרים ותפילות אחרות לעילוי נשמה. הדבר נכון גם לגבי אדם שהתאבד.

אפשר לחשוב על שני הנפטרים באמירת אותו קדיש. כפי שמצוה אחת יכולה לעלות לטובת שנים, גם העושה וגם מי שגרם לו, והקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל מעשה ומעשה, כך גם הקדיש.

בירושלמי (ב"ק א‘ ה‘) שהובא בבית יוסף תקמ"ז, נאמר ש"לא יעורר מתו" במועד היינו להזכירו בין המתים,כי היו מזכירין מתים. וכן מצינו במדרש תנחומא האזינו א‘, "רגילין להזכיר המתים בשבת שלא ישובו לגיהנם שכן איתא בתורת כהנים "כפר לעמך ישראל – אלו החיים, אשר פדית – אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים, לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה". ובשולחן ערוך תרכ"א, ו‘ כתוב "נהגו לידור צדקות ביום הכפורים, בעד המתים ומזכירין נשמותיהם דהמתים גם כן יש להם כפרה ביום הכפורים", והובא בשם מהרי"ו שלכך נקרא יום הכפורים בלשון רבים כפורים לחיים ולמתים. ולא רק ביום הכפורים אלא גם בשמיני עצרת, ביום טוב אחרון של פסח ובשבועות אומרים "יזכור" וראה בקיצור שולחן ערוך סימן קל"ג. והנה אמירת ‘יזכור‘ נהוגה בקהילות יוצאי אשכנז, אך אצל הספרדים וצפון אפריקה אין נוסח שונה אלא נוסח האשכבה הרגיל הנאמר במילואו או בקצור כפי דעת רבינו האר"י ז"ל שאין מאריכים אלא אומרים ‘המרחם‘. ואצל הספרדים אין מעמד של אמירת יזכור כאשר מתכנסים חלק ויוצאים חלק מבית הכנסת אלא עושין אשכבה לבקשת העולה או המתפלל לעלוי נשמת קרובו. וכאשר נדרש בדורנו לאמר נוסח מיוחד של השכבה לעלוי נשמות הקדושים שנפלו במערכות ישראל ועל ידי המחבלים, הנה יש נוסח אמירה, וכן יש נוסח שתקנוהו לעלוי נשמות ההרוגים בשואה הנוראה. כולם תהי מנוחתם כבוד ויקיצו בתחיית המתים.

שבת ויו"ט באבלות

השבת אינה מפסיקה את האבלות. אבל מונים את השבת למניין שבעה שהרי קצת דיני אבלות נוהגות ביום זה. דיני אבלות שבפרהסיא (שבגלוי) אינם נוהגים בו, אבל דיני אבלות שבצנעא נוהגים גם בשבת.

מי שנפטר לו קרובו ונקבר קודם החג ונהג קודם החג אבלות אפילו שעה קלה, החג מבטל ממנו דיני אבלות שבעה. חג נקרא לעניין זה, שלושה רגלים פסח, שבועות וסוכות, וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

אם חל יום ה"שלושים" בשבת, הולכים לבית-הקברות ביום שישי שלפניו, או ביום ראשון שלאחריו. אם יום ה"שלושים" חל בחג השבועות, או ביום-טוב האחרון של חג הסוכות של חג הפסח – נוהגים לעלות על הקבר באיסרו-חג. אם חל יום ה"שלושים" ביום הראשון של פסח או סוכות – מקדימים את העלייה לערב החג. ואם חל יום ה"שלושים" בראש השנה או ביום הכיפורים – דוחים את העלייה למחרת החג, ואין אומרים "אל מלא רחמים" או "תפילת אשכבה".

שאלות ותשובות

בשעת פטירה מה נוסח ברכת הקריעה ובאיזה הקשר מברכים אותה? בעת הקריעה מברכים "ברוך דיין האמת", ואפילו הוא אונן, כי זוהי ברכה על שמועה רעה,

קרא עוד »
בשעתכם הקשה, אתם לא לבד
שירותי חברה קדישא
הגדל פונט
ניגודיות